רש"י על ויקרא י׳:ד׳

« רש"י על ויקרא י׳:ג׳ רש"י על ויקרא י׳:ה׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

עזיאל אחי עמרם. לאפוקי שלא תפרש דוד הוא איש של דודתו, דבפרשת אחרי מות מצינו נמי דודתך, והוא אשת דודך. א"נ דלא נטעה לומר דוד אהרן אמישאל ואאלצפן קאי, לכן פי' עוזיאל אחי עמרם הי', וק"ל:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

דוד אהרן עוזיאל אחי עמרם היה. צריך לישב מה בא ללמדינו. וי"ל דבא לפרש פן תטעה לומר שהיה עוזיאל אחר שהיה נשוי אחות עמרם וכמו שמתרגם אנקלוס איתת אח אבוהי לכך פי' אחי עמרם היה לישב מה טעם האריך הכתו' לומ' דוד אהרן להשמיענו שהיו לויים דכשאין הכהנים יכולין ליכנס כי הכא פן יטמאו באהל יכנסו לויים ואל יכנסו ישראלים ואלה היו את פני הקדש כדכתי' בהדיא מהר"ר:

2 שפתי חכמים פתח ↗

שלא לערבב. דאל"כ קרבו שאו את אחיכם, וקברום מבעי ליה, מאי מאת פני הקודש, אלא העבירו וכו'. נח"י דקשה לי' למה לא קרא לאלעזר ואיתמר, דהא מקרא מלא לאחיו יטמא, וע"ז תירץ דהוצאה זו לאו לצורך קבורה היתה, אלא מאת פני הקודש כאדם האומר וכו', לפיכך לא הורשו להטמא, ואע"פ שבאמת לא נטמאו אלעזר ואיתמר אפי' לצורך קבורה מכח צווי הקב"ה ומפתח אהל מועד לא תצאו כו':

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

שאו את אחיכם כאדם האומר העבר את המת מלפני הכלה וכו' נראה דדייק האי לישנא מדכתי' מאת פני הקדש כלומר הסירו אותם מלפני הקדש שלא לערבב שמחת חנוכת המשכן והיינו מלפני הכלה:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה שאו את אחיכם וגו', ...שלא לערבב את השמחה. ע"כ. וכן בפסוק ו - "אל תערבבו שמחתו של מקום". כלומר שלילת השמחה או הפחתתה היא בעצם ערבובה, ולא כלשון "אין מערבין שמחה בשמחה" מועד קטן ח ע"ב. פ' שמיני תשנ"א

1 דד אהרן. עֻזִּיאֵל אֲחִי עַמְרָם הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי קְהָת וְגוֹ' שמות ו':

2 שאו את אחיכם וגו'. כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הַעֲבֵר אֶת הַמֵּת מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה שֶׁלֹּא לְעַרְבֵּב אֶת הַשִּׂמְחָה:

1 תורה תמימה על התורה פתח ↗

או בהרת. בהרת עמוקה, וכן הוא אומר ומראה עמוק מן העור, כמראה, חמה העמוקה מן הצל טר"ל שמראה נראה עמוק מן מראה העור כמראה חמה מן הצל ובסמוך פ' ג' מבואר שרק מראה עמוקה ולא ממשה, ועיין מש"כ שם. וטעם הדבר שמראה הלבן נראה עמוק נראה משום דעיקר כח הראיה שבעין הוא בשחור שבו, ולכן כתבו הטבעיים שדבר שחור מקבל הראיה יותר מדבר לבן, ולפי"ז כשרואה דבר לבן ושחור ביחד נראה לו כמו שהשחור קרובה אליו יותר מהלבן, וזהו הענין שמראה הלובן עמוק, כלומר רחוק. – והנה לפי"ז אם אין מראה הלבן עמוק סימן הוא שאין הלובן לבן ממש אלא רק נראית כלבנה, משום דאם היה לבן ממש בודאי היה המראה נראה עמוק, אחרי כי כפי שבארנו הוי העמקות בחינה על אמיתת מראה הלובן, וזה פירוש הפסוק הסמוך ואם בהרת לבנה היא ועמוק אין מראה, ר"ל אם היא לבנה כזו שאין מראה עמוק סימן הוא שאין לבנוניתה לבן ממש אלא רק נראית לבנה, וכמו שיש הרבה סימני טומאה, ע' ברש"י פ' י'. ובכן קשה עלי להבין מש"כ רש"י בפסוק ד' הסמוך ועמוק אין מראה לא ידעתי פירושו, עכ"ל. ופרשו המפרשים כונתו שקשה לו כיון שהיא בהרת לבנה אי אפשר שלא יהיה מראה עמוק, יעו"ש, והלא לפי מש"כ יתפרש הענין כפשוטו, שאם היא בהרת לבנה כזו שאין מראה עמוק סימן הוא שאינה לבנה ממש, ורק נראית כלבנה וכמש"כ, וצ"ע. ומצאתי כתוב כי בכ"י הגר"א על התורה נמצא באור לפירש"י בפסוק זה, אבל לא זכינו לאורו, ולדעתנו נראה פשוט כמש"כ. ודע דלא רק מראה בהרת עמוק מן העור אלא גם מראה שאת או ספחת, משום דכפי שבארנו כן הוא בטבע, שכל מראה לבן נראה עמוק, מהדבר שסביבו, וכ"פ רש"י בפ' ד' כל מראה לבן עמוק הוא ומה שנקט הגמרא זה אצל בהרת משום דבהרת היא יותר לבנה וכמבואר למעלה, ולכן העמקות בה יותר מכרחת, וכ"פ הרמב"ם פ"א ה"ו מטו"צ. והראב"ד השיג עליו וכתב דרק בבהרת אמרו כן, אבל בשאת אמרו אין שאת אלא גבוה, כמבואר בדרשה לעיל, והכ"מ נדחק לתרץ דברי הרמב"ם. ולי נראה דהרמב"ם מפרש הגמרא אין שאת אלא גבוה כמש"כ הראב"ע דענין שאת הוא לשון שריפה וכדכתיב שופטים כ׳:מ׳ והמשאת החלה לעלות, ונקרא כן משום שהאש טבעו להנשא למעלה, והכונה אין שאת אלא גבוה, ר"ל אין שאת אלא ענין שריפה שנתפח אותו מקום בבשר, ולפי"ז אין צורך למש"כ הרמב"ן דהגמרא סותר לפי' הראב"ע. .שם שם

2 מזרחי פתח ↗

כאדם האומר העבר את המת מלפני הכלה שלא לערבב את השמחה. דאל"כ קרבו שאו את אחיכם וקברום מבעי ליה מאי מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה דקאמר אלא שמע מינה כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה שלא לערבב את השמחה וא"ת היאך נכנסו הלוים באהל מועד והלא אפי' הכהנים לא הותרו ליכנס באהל מועד אלא בשעת עבודה וכל שכן הלוים כבר נתעוררו בזה רבותינו ז"ל בפרשת מלואים בתורת כהנים רבי אליעזר אומר לא מחו אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים ליכנס שם שנאמר ויקרבו וישאו' בכתנותם א"כ למה נאמר וימותו לפני ה' נגפם המלאך והוציאם לחוץ רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר לפני ה' א"כ למה נאמר ויקרבו וישאום בכתנותם שהטילו בה חכות של ברזל וגררום והוציאום לחוץ ע"כ לשון הברייתא ואע"פ ששנינו בת"כ יכול לא יכנס לעשות רקיעו' ת"ל אך כך היא מצותן הכהנים נכנסין שם אם אין כהנים נכנסין לוים אם אין טהורים נכנסין טמאין אם אין תמימים נכנסין בעלי מומין ה"מ בדא"א אבל הכא שאפשר בחכות ובגרירה לא היו רשאין ליכנס שם ולרבי אליעזר מפני שאמר הכתוב ויקרבו סבר שהיו בחוץ לכך לא אמר ויגררום בכתנותם כך פירש הרמב"ן ז"ל ונכון הוא:

2 משכיל לדוד פתח ↗

שאו וכו׳ כאדם האומר וכו׳. נר׳ דק״ל דאמאי כתיב מאת פני הקדש הול״ל מלפני הקדש ותו דהכל מיותר ולא הול״ל אלא שאו את אחיכם מחוץ למחנה:

2 גור אריה פתח ↗

שלא לערבב השמחה. דאם לא כן, 'שאו את אחיכם וקברום' מיבעיא ליה, מאי "מאת פני הקדש", אלא הכי קאמר, העבר את המת מאת פני הקדש, כאדם שאמר העבר את המת מלפני הכלה כ"ה ברא"ם. ואם תאמר, איך נכנסו הלוים באהל מועד, ויש לומר, דעל ידי חכה גררו אותם לחוץ, ולא נכנסו לשם:

« רש"י על ויקרא י׳:ג׳ רש"י על ויקרא י׳:ה׳ »